<h1>כל בו הלכ' תפלת יוצר ומוסף סימן ל"ז</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ואחר חזרת הסדר הולכין לבית הכנסת ואומרין פסוקי דזמרה, (מוסיפין) [ומוסיפין] בהן מזמורים יש מהם מדברים מיצירה ויש מהם מדברין מן התורה שניתנה בשבת, ולכבוד ימים טובים אנו אומרין אותן כמו בשבת, ואחר כך יורד שליח ציבור לפני התיבה ופותח בקול רם נשמת כל חי וכו'. כתב ה"ר אשר ז"ל המגיה בנשמת כל חי המעורר נרדמים אינו יודע למה, כי רדומים יתכן לומר, וכן נהגו לומר, ונראה לי כי שם בנימין צעיר רודם פירוש ישן מן רודם. וכן מי (שאומרים) [שאומר] אין מלך אלא אתה ואינו אומר אין לנו מלך אלא אתה טועה, כי באמת אין לנו מלך אלא הקדוש ברוך הוא, אבל לאומות העולם יש להם אלוהות ומלכים זולת הקדוש ברוך הוא כמו שכתוב כי חלק ה' עמו, וכן כתוב הוא תהלתך והוא אלהיך. כתב ה"ר מאיר בשבועות מתחיל החזן האל בתעצומות עוזך בשביל מתן תורה שהתורה נקראת עוז שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ובסוכות ובשמיני עצרת ובשמחת תורה מתחיל הגדול בכבוד שמך לפי שנאמר יספת לגוי נכבדת, ונדרש בפסיקתא על (האבות ושמיני) [סוכות ושמיני עצרת] ושמחת תורה, ובפסח מתחיל הגבור לנצח לפי שהקדוש ברוך הוא נראה כגבור על הים, ובראש השנה ויום הכפורים מתחיל המלך היושב לפי שהקדוש ברוך הוא יושב בדין. וכתב ה"ר נתן רננו צדיקים וכו' בפי ישרים תתהלל, כדכתיב (ולישרים) [לישרים] נאוה תהלה. ובדברי צדיקים תתברך, כדכתיב (וברכות) [ברכות] לראש צדיק. ובלשון חסידים תתרומם, בכל מיני רוממות. ובקרב קדושים תתקדש, לקדושים נאוה קדושה. כך סדרו במחזורים זקנים, אך החדשים עקבו את המישור ובשביל שראו יצחק חתום בראשי השמות בקשו לחתום רבקה בסוף השטות, אמנם שמעתי כי יש מקומות באשכנז שמסדרין אותו כך ביום הכסא. ונראה לי משום המדרש דעל רננו צדיקים שהוא על יצחק נחתם בו. במקהלות וכו', ובכן ישתבח וכו', קדיש קצר, ברכו, ופותח ביוצר. מהכל יודוך עד אל אדון יש קי"ג תיבות כנגד ק' ברכות וכנגד י"ג בריתות שנכרתו על כל מצוה ומצוה. ומן ובוקע עד שבתה ט' תיבות כנגד ט' צדיקים, אדם, נח, אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, דוד, ושלמה, וכנגד ט' שמות של מלאכי השרת, אראלים, חשמלים, שרפים, כרובים, חיות, אופנים, גלגלים, עירין, קדישין, וכנגד ט' תיבות שבפסוק קדוש קדוש קדוש. ומן ומאיר עד הרחמים ז' תיבות נגד ז' ימי השבוע ונגד ז' מועדים מהשנה, פסח, שבועות, ראש השנה, ויום הכפורים, סוכות, שמיני עצרת, פורים. מהמאיר עד בראשית י"ב תיבות נגד י"ב מזלות ונגד י"ב שבטים. אל אדון מיוסד באל"ף בי"ת, ובראשונה י' תיבות נגד עשרת הדברות ובאחרונה י"ב תיבות נגד י"ב מזלות, נשארו ט' אמצעיים שבכל א' ח' תיבות שהן ע"ב נגד שם המפורש, ויחד הם כ"ב נגד כ"ב אותיות ונגד שם בן כ"ב. לאל אשר שבת ביום השביעי נתעלה וישב, לכל בריה ובריה ברא הקדוש ברוך הוא שר, ובליל שבת בראשית ישב על כסא כבודו וקראן כולם, ובעמדם לפניו עמד מכסאו להושיב בו שר של שבת, וזהו תפארת עטה ליום המנוחה, שכבוד גדול עשה לו שהושיבו על כסאו לפני כל השרים, ובראותם כך עמדו ואמרו שירות ותשבחות לשר של שבת. בא הקדוש ברוך הוא והראה אותה שמחה לאדם הראשון, כשראה לכל אחד ואחד שהיה משתבח לשר של שבת פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת, אמר לו הקדוש ברוך הוא לו אתה אומר שירה ולי אין אתה אומר שירה, כיון ששמע שר של שבת שטוב בעיני ה' לומר שירה מיד ירד מן הכסא וצוח טוב להודות לה', וענו כולם ולזמר לשמך עליון, זהו שבח של יום השביעי אותו הכבוד שעשה לו הקדוש ברוך הוא זהו שבחו. ויום השביעי משבח וכו' כלומר כל מה שבאותו מזמור טוב להודות לה'. לפיכך יפארו לאל כל יצוריו אלו השרים שענו כולם ואמרו ולזמר לשמך עליון. ואין לפתרו לענין אחר שהרי אין יצור מפאר ומהדר לאל כי אם ישראל ומהו כל יצוריו אלא ודאי האמת כאשר פתרתי עכ"ל ה"ר נתן ז"ל.
ויסיים עד גאל ישראל ומתפלל בלחש ג' ראשונות וג' אחרונות. ז' ברכות תקנו בשבת נגד ז' קולות שאמר דוד על המים, וזהו שאמר דוד שבע ביום הללתיך ביום פירוש יום השבת, ואין אומר הברכות האמצעיות מפני טורח ציבור. ומצאתי כתוב אין [אומרים] בשבת י"ב ברכות אמצעיות לפי שכולן הן בקשת צרכי האדם ועל זה אין לאומרן שמא אפשר שיהיה צריך לאחת מהן ויהיה מצר בזכרו צרתו והשבת לא ניתנה כי אם לקדושה ולמנוחה ולעונג ולא לצער לפיכך אין אומרים רק ג' ראשונות וג' אחרונות שהן שבחו של מקום והמנוחה נאמר, וכן הדין ביום טוב. כל זה במדרש ר' תנחומא ז"ל. ובמקום האמצעיות יאמר ישמח משה והוא כנגד שבת של מתן תורה. כתב הבעל המלמד ז"ל ראוי למשה לשמוח בחלקו לפי שהשם קרא לו עבד נאמן כמו שכתוב בכל ביתי נאמן הוא. וכליל תפארת בראשו נתת, שבחייו נהנה מזיו שכינה. ולפי שיום זה יום קדוש הוא ראוי להזכיר בו האיש אשר העלנו ממצרים וקדשנו במצות היום הקדוש הזה. חמדת ימים אותו קראת, פירוש לא מצאנו מקום שנקרא שבת חמדת ימים רק בתרגום ירושלמי שתרגם ויכל וחמיד ה'. רצה ומודים וברכת כהנים. יש אומרים שאין לומר בברכת כהנים ושמו את שמי והטעם לפי שאמר המשולשת בתורה ובזה הפסוק היא מרובעת ולא נהירא. שים שלום. אלהי נצור, קדיש שלם. ואחר כך מוציאין ספר תורה ואומרים ויהי בנסוע הארון וכו'. וקורין ז' בסדר השבוע ומפטירין בהפטרה המסודרת כאשר ביארנו. ואחר ההפטרה יאמר החזן מי שבירך וכו', ואחר יאמר החזן אשרי ומחזירין הספר למקומו. וכשחל ראש חודש להיות באותה שבוע מכריז החזן ואומר יהי רצון וכו' וסימן סידורם כרקשנ"ה. לכונן. לרחם. לקיים. ושנשמע. ונתבשר. להשמיד אויבינו. יקום פורקן. כך גזרו. ובשבת שלפני ראש חודש אב אין אומרים יהי רצון, אך מכריז ואומר בלשון זה ראש חודש אב יהיה יום פלוני הבא עלינו, שיחדש ברוך הוא עלינו ועל כל עמו ישראל לששון ולשמחה וכו'. ועל ד' הצומות שהן י"ז בתמוז וט' באב וצום גדליה ועשרה בטבת מכריז בשבת שלפניהן ואומרים צום פלוני יהיה יום פלוני וכו'. אבל אין מכריזין על ט' באב ועל צום גדליה לפי שהם ידועים לכל. ואחר זאת ההכרזה יאמר מי שבירך ואחריו אומר אשרי ומחזירין הספר למקומו ואומר יהללו וכו' ובנחה וכו'. תפלת המוסף אבות וגבורות וקדושת השם וקדושה רבה. וכתב בעל האשכול במוסף שבת ויום טוב ויום הכפור ולנעילה אומר שמע ישראל ואני ה' אלהיכם שהוא ראש וסוף של קריאת שמע, לפי שגזרו שמד שלא לקרות קריאת שמע כלל ועמדו והתקינו זאת הקדושה בכל התפלה, ואחר ביטול השמד עקרו את זאת משאר הקדושות חוץ מאלו כדי שיהיה זכרון לישראל מביטול השמד הואיל ואין באלו התפלות קריאת שמע לעולם. וכתב ה"ר יוסף ז"ל וזה לשונו ומה שאנו אומרים בכל הקדושות נקדש את שמך או נקדישך ונעריצך מלכנו שאנו עושים המלאכים עיקר, ובקדושת מוסף אנו אומרים המוני מעלה עם עמך ישראל וכו' כלומר הרי אנו עושים ישראל עיקר, על פי המדרש נתקן שש כנפים לאחד כל כנף אומר שירה ביומיה ובשבת אומר החיה אין לי עוד כנף והקדוש ברוך הוא אומר יש לי כנף אחד בארץ שאומר שירה אלו ישראל. זהו שאמר הכתוב מכנף הארץ זמירות שמענו. ושלא לחלק בתפלת יוצר לא תקנו כך אלא במוסף. ואחר אומר קדושת השם. ואחר יאמר תכנת שבת רצית וכו', והוא מיוסד בתשר"ק ומנצפ"ך. הנוסחא דוקא, והוא כנגד קבוץ גליות כי לכל קיבוץ שייך שריקה ישרוק ה' לזבוב וכו'. תכנת מלשון ותוכן לבנים. בעשרת הדברות תמצא ויום השביעי שבת להוציא מלב העמים והישמעאלים שאלו עושין שבתם ביום שישי ואלו ביום אחד, שהרי כולן קורין לשבת שבת, וקרא הכתוב וישבות ביום השביעי. רצית קרבנותיה, שאין בהן שעיר חטאת כדי שלא להזכיר שום רמז עון. צוית פירושיה וכו', אלו העשרונים. מענגיה לעולם כבוד ינחלו, ראיה מיוסף מוקיר שבי. ועוד שבת אומר לוו עלי ואני פורע. טועמיה חיים זכו, מצוה לטעום תבשילי שבת בערב שבת כדי לתקנם כהוגן ויהיו נאכלין לתאוה. גדולה בחרו, כמו אדם אחד שברר מנה יפה לשבת וזכה לשולחן זהב וכלי זהב. אז מסיני נצטוו, אף על פי ששבת ניתן במרה לא נצטוו על קרבנותיה אלא עד סיני. כראוי, משל למלך שזימן משרתיו ונתן להם שני תבשילין כשרצה לאכול אמרו לו משרתיו אתה אדונינו מה תאכל אמר להם די לי במה שאכלתם שני תבשילין, כך הקדוש ברוך הוא האכיל לישראל לחם משנה ולא תבע לשולחנו אלא לחם משנה שני כבשים ושני עשרונים. עבודה והודאה וברכת כהנים ושים שלום. קדיש שלם.
